כשהתותחים רועמים- המוזות שותקות,יצירה בזמן מלחמה
אחד הדברים הראשונים שקרו לי אחרי ה7/10 ולא קרו לי מעולם, היה שנאלמתי.פשוט נדמתי. השתתקתי.
לא הצלחתי לכתוב מילה אחת.ומה אפשר כבר לכתוב?
אין מילה נכונה או מתאימה לסיטואציה.הכל מחוויר ומתגמד אל מול הזוועות.ובכל זאת- אנשים כותבים הם אנשים שמבטאים את המתרחש, כתיבה היא כלי הביטוי שלנו, אנחנו חייבים אותה.
בפרק הזה אביא סיפורים וטקסטים שהצלחתי לכתוב אחרי ה 7/10, אדבר עליהם קצת ואתן מעט עצות איך כן אפשר לבטא ולכתוב וליצור, גם אחרי ותוך כדי מלחמה וטראומה לאומית.
האזנה נעימה.
קישור לדף הסיפורים של שלי מרכוס