כשהייתי בת עשרים, כתבתי לבחור אחד ספר.
אשכרה ספר שלם.
כתבתי לו על סיפור האהבה המוחמץ, המפוספס והלא ממומש שלנו.
לא דיברנו אז, אחרי שברון לב, אבל ידעתי איפה הוא עבד-
במסעדה בהרצליה.
נכנסתי לפיאט אונו שלי, הספר מודפס, כרוך בחבל עור ומונח בתוך מעטפה גדולה במושב לצידי.
יכולתי לשמוע אותו נושם.
הגעתי למסעדה ונכנסתי פנימה, בלב אמרתי לעצמי- אם הוא במשמרת זה סימן ואם לא, זה סימן שלא.
ישר ראיתי אותו, ניגשתי אליו ונתתי לו את המעטפה והסתלקתי.
למחרת הוא התקשר אליי ואמר שקרא הכל בלילה ושזה הספר הכי יפה שהוא קרא בחיים שלו.
הגזים קצת.
אני נשואה לבחור הזה מאז 2004.
כן, כשהייתי בת עשרים כתבתי לאיש שלי ספר.
וזו אולי ההוכחה הכי ניצחת שיש לי לכוח שהכתיבה מחוללת בעולם,
בלב האנשים.
יש אנשים שהדרך אליהם עוברת בקיבה
ויש כאלה שדרך כתיבה.
מאז כתבתי שלושה ספרים:
עיניים שלי (2016)
מאה ואחד סיפורים (2020)
למכירה: חיים (2023)
השנה אתם כותבים את הספר שלכם!