post-header

בלוג כתיבה – הדברים שחשוב לדעת לכל כותב.ת

כן, זה אחד- עשר דיברות.
הכי רציתי לכתוב 11. מספר פשוט. בלי לשבור את הראש,
אבל הייתי חייבת לברר איך נכון לומר בעברית…
ועכשיו ניגש ישירות לדיברות שלי, אשר לוקטו מתוך שנים של אימוני כתיבה,
חיי כתיבה זוהרים ומתסכלים גם יחד ולימוד כתיבה.
כל מי שרוצה לכתוב, חושבת לכתוב ומבטיחה לעצמה שהשנה היא מתחילה לכתוב, זה *בשבילכן ❤

קחי החלטה
ממש כמו לפני דיאטה ולפני שאת מחליטה לחזור (שוב) לכושר.
תעשי שלט גדול ותמגנטי אותו למקרר.

תעשי לך זמן.
הזמן הכי טוב הוא עכשיו, אבל בחיים עצמם עדיף לקבוע זמנים מסודרים.
מתי הכי שקט לך? מוקדם בבוקר לפני שהציפורים מצייצות,
או מאוחר בלילה לצליל המהום התנשמות?
גם 10 דקות זה טוב.

ואז תכתבי.
אבל מה לכתוב?
תתחילי עם מה שיש מולך: מה את רואה, מה את שומעת, מה קרה לך היום, מה יקרה לך היום, למה שכחת לעשות כביסה, מה היה קורה אם היית אומרת כן, איך לא היית דופקת חשבון אם היית יכולה,
על החתול שלך, תכתבי על החתול שלך.

חושים.
תכתבי עם החושים שלך.
ככל שתהיי מדיטטיבית, ערה למתרחש, עוטפת כל פעולה בתשומת לב, קשובה ועירנית- תגלי כמה דברים נפתחים בפנייך ונכנסים לסיפורים.
מגע סבון הכלים בזמן שטיפה, עפעוף כמעט בלתי מורגש של אמא שלך,
הדרך בה השכן מביט בך, (איך לא ראית את זה קודם?!)
החזרה הקבועה של המיית היונים בשעת אחר הצהריים.

כבדי את היומיום, הרגיל, השגרתי.
בשגרה מסתתרים המון סיפורים טובים, צריך רק להביט בהם ולמשות אותם מנבכי הרגילות.
את יכולה לכתוב נהדר על הרגע ,היומיומי, של מקלחת בסוף הערב,
כשבחוץ מתרעמים רעמים ומתגשם גשם עז.
את יכולה לכתוב על כסיסית ציפורניים, אפר של סיגריה, הליכה למכולת, שליחת וואטסאפ- באמת שאין גבול.

אל תפסיקי להיות הכותבת, גם כשאת לא כותבת.

את יושבת בתור בקופת החולים? עזבי את הפלאפון, התבונני באנשים מסביב, בדמויות שהם, בכאבים שלהם, בתקוות, בחלומות.
תמציאי עליהם סיפורים.

קודם כל תכתבי לעצמך.
רק לעצמך. ותבטיחי לעצמך שמה שאת כותבת עכשיו- אף אחד לא יקרא.
אחר כך את יכולה להתחרט ולפרסם, אבל כשאת כותבת רק לעצמך, את עוקפת את אוטוסטרדת הביקורת העצמית.

אל תפחדי לערוך.
אני זוכרת את עצמי בתור ילדה בבית ספר, שלא רוצה למחוק.
אני הילדה ההיא שכולם היו מצלמים לה את המחברות לפני מבחן.
אני הילדה שפחדה להתלכלך.
אני הילדה שרק אחרי שהסכימה למחוק, לקשקש, לקרוע דפים, להתפלש במילים ולדמם על הדף- התחילה לכתוב באמת.
תערכי את עצמך, אי אפשר לערוך דף ריק.

תחקרי את הסביבה שלך.
לשבת על ספסל לצד אישה זקנה (היא תתחיל לדבר איתך) ולהקשיב לה.
התבונני בסביבה המוכרת שלך ותארי אותה בכתב, כאילו את רואה אותה בפעם הראשונה.
תהיי התיירת בחיים שלך ותכתבי על זה.
מה עוד לא ראית בסביבה הקרובה שלך?
למה טרם שמת לב?

תכתבי על מה שאת מכירה הכי טוב.
אל תנסי לטפל בנושא שלא מוכר לך. שלא חווית מעולם. שאין לך ידע מבוסס, אישי ואותנטי עליו. זה פשוט חורק.
כתבי לעצמך רשימה של כל הדברים שאת מומחית בהם.
שניצלים. לאהוב גברים בלתי מושגים. החתול שלך. שחיה לילית. אכילת פחמימות ריקות. טיסות טרנס-אטלנטיות. לצעוק על נותני שירות בטלפון.מה עוד יש לך ברשימה?

תמצאי לעצמך קבוצת כתיבה.
או סדנה, או קורס, או לימודים באוניברסיטה, או אתגרי כתיבה שבועיים,
כל מה שיכול להכניס אותך להתחייבות, בינך לבין עצמך ומול קבוצה.
כל מה שיפרה אותך, שיביא לך השראה, שיכניס אותך לשגרת כתיבה.
כל מה שיתמוך בתהליך.
יש כוח לקבוצה כותבת.

הטקסט כתוב בלשון נקבה, אך הוא כמובן מיועד גם לכם, הגברים.
בטוחה שיש לכם חתול לכתוב עליו.

הפוסט הקודם
הפוסט הבא
פוסטים נוספים